החלטה בתיק תא"מ 12594-06-10

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 4.11.10 במעמד צד אחד.

1. המשיבה הגישה כנגד המבקש ונתבעת נוספת, הגב' חוה יוכבד ברמן (להלן: "הנתבעת 2") תביעה לתשלום חוב בגין כלים חד פעמיים אשר לטענתה רכשו הנתבעים מאת המשיבה ותמורתם לא שולמה. בכתב התביעה נטען, כי הצדדים הגיעו להסדר תשלומים על-פיו ישלמו הנתבעים למשיבה סך של 2,300 ש"ח בגין חובם, אך הנתבעים לא עמדו בהסדר התשלומים ולא שילמו סכום כלשהו. 

2.      ביום 4.11.10 ניתן פסק דין במעמד צד אחד, לאחר שהנתבעים לא הגישו כתב הגנה, בגדרו חויבו הנתבעים בתשלום מלוא סכום התביעה.

3.      ביום 28.5.12 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש כי נודע לו לראשונה על כתב התביעה שהוגש נגדו כשלושה שבועות לפני הגשת בקשה זו, כאשר ניגש ללשכת ההוצאה לפועל לצורך טיפול בעניין אחר. לטענת המבקש, עד היום טרם הומצא לו כתב התביעה שבעקבותיו ניתן פסק הדין, וכי מעיון בתיק עולה כי כתב התביעה הומצא לכאורה לידי הנתבעת 2, אשר מעולם לא חתמה על אישור המסירה וחתימתה זויפה על ידי צילום והדבקה מאישורים אחרים. לתמיכת טענתו, צירף המבקש תצהיר של המוסר אשר נטען כי המציא את כתב התביעה. בתצהיר זה טוען המוסר, כי שם הנתבעת 2 על גבי אישור המסירה לא נכתב בכתב ידו וכי מאישור המסירה שהוצג לו נראה כי בוצעה גזירה והדבקה של אישורי מסירה שונים, תוך שימוש בחתימתו.

4.      לגופה של התביעה, טוען המבקש, כי הסחורה נרכשה על ידי הנתבעת 2 בלבד, וכי למבקש אין כל חלק בעניין. המבקש לא רכש סחורה מהמשיבה והוא אף אינו חתום על גבי השיק שנמסר למשיבה.

5.      המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה הומצא למבקש על ידי מסירתו לנתבעת 2, היא בתו, ביום 13.6.10 וכי פסק הדין הומצא לנתבעים ביום 21.11.10. לטענתה, המבקש איחר את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, משהגיש אותו כשנה וחצי לאחר המצאת פסק הדין. גם אם כתב התביעה לא הומצא כדין למבקש, הרי שהוא הומצא כדין לבתו ומכאן שהמבקש ידע על כתב התביעה שהוגש נגדו. עוד טוענת המשיבה, כי חתימת הבת על גבי אישור המסירה זהה לחתימתה על גבי השיק.

6.      בתשובה טוען המבקש, כי פסק הדין לא הומצא לידיו מעולם ואף לא הודבק על דלת דירתו כפי שטוען המשיב.

7.      ראשית, אבחן האם איחר המבקש את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין. כאמור, המבקש טוען כי פסק הדין לא הומצא לו מעולם. המשיבה הגישה העתק של אישור מסירה ממנו עולה לכאורה כי פסק הדין הודבק במקום מגוריו של המבקש. יחד עם זאת, באישור המסירה לא צוינו השעות בהן הגיע הדוור לביתו של המבקש ואף לא צורף תצהיר של המוסר. בנסיבות אלה, המשיבה לא הוכיחה כי אכן פסק הדין הומצא למבקש כדין, ועל כן אני מקבלת את טענת המבקש, הנתמכת בתצהיר, כי נודע לו על פסק הדין כשלושה שבועות לפני הגשת הבקשה לביטול. לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה במועד. אעבור לדון עתה בבקשה עצמה.     

8. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).
9. מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. בנסיבות העניין, הגעתי למסקנהכי המבקש הרים את הנטל להוכיח כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידיו. המבקש תמך את בקשתו בתצהירה של בתו כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתה. יתרה מכך, לבקשה צורף תצהירו של המוסר אשר לכאורה מסר את כתב התביעה לידי המבקש. בתצהירו טוען המוסר כי הכתב על גבי אישור המסירה אינו כתב ידו וכי למיטב הבנתו בוצעה גזירה והדבקה של אישורי מסירה שונים תוך שימוש בחתימתו. הטענות המועלות בתצהירו של המוסר מעלות חשש כבד באשר לתקינותו של איסור המסירה שהוגש לבית המשפט ואשר על יסודו ניתן פסק הדין. איני רוצה להכביר במלים באשר לחומרת העניין, אך די בראיות שהובאו בפני כדי לקבוע כי אכן נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי המבקש, ועל כן יש מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

10.  איני מקבלת את טענת המשיבה כי המצאה לנתבעת 2 כמוה כהמצאה למבקש וכי היה על הנתבעת 2 ליידע את המבקש בדבר כתב התביעה שהוגש נגדו. כלל הידיעה אליו מפנה המשיבה מתייחס לידיעתו של אותו אדם ולא של אדם אחר. 

11.  למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף טענת ההגנה שהעלה המבקש בפני התביעה מצדיקה היעתרות לבקשה ולכך שיינתן  למבקש יומו בבית המשפט.

12.  התוצאה היא שאני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטולו של פסק הדין שניתן כנגד המבקש. המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 45  יום. לאחר הגשת כתב הגנה תקבע המזכירות את התיק לדיון.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ב, 5 יולי 2012, בהעדר הצדדים.